סימנים שהגיע הזמן להפסיק להשתמש בהסחת דעת כאסטרטגיה התנהגותית

מבוא: מהי אסטרטגית הסחת דעת --ומה היא לא

למען האמת, הסחת דעת היא דרך קלה ומפתה לעזור לילדים צעירים להתמודד עם רגעי תסכול. ואכן, עד גיל או שלב התפתחותי מסוים, האסטרטגיה מוכיחה את עצמה כאסטרטגיה הורית יעילה ושימושית לניהול התנהגויות ולמניעת משברים. אין כל פסול בשימוש בה—כל עוד היא מסייעת להתפתחות הילד ואינה מעכבת אותה.

מתי כלי מועיל הופך למכשול?

ראשית, נסכים שהסחת דעת מספקת פתרון מהיר אך קצר טווח כאשר ילד חווה תסכול. מטרת האסטרטגיה היא לעזור לילד למקד את תשומת לבו במשהו פחות מתסכל ובתקווה—גם יותר מעניין. לרוב, הדבר עובד היטב בגילאים צעירים מאוד, כאשר הכול חדש, הסקרנות אינסופית וההבנה עדיין מתפתחת. כפי שצוין, המטרה היא חיובית: לעזור לילד לעבור מהתנהגויות הקשורות למצוקה או להתקפי זעם למצב נפשי רגוע ושמח יותר.

עם זאת, כאשר משתמשים באסטרטגיה זו יתר על המידה, קיים סיכון שנחליף מטרה חיובית ותומכת במטרה פחות ראויה—לאפשר לילד להימנע מרגשות וחוויות שליליים. ייתכן שכוונתנו היא לחסוך מהילד )ומעצמנו( אי נוחות רגשית ואת חוסר הנעימות שבסיטואציה, אך התוצאה של עקיפת רגשות או התנהגויות לא נעימות היא החמצת הזדמנות לצמיחה.

חשוב לי לציין שברור שכהורים, אנחנו לא מכוונים ללמד את ילדינו לדכא רגשות ו/או התנהגויות, כי אנחנו יודעים היטב שדיכוי רגשי אינו בריא. לכן סביר יותר שאנחנו בוחרים להישען על האסטרטגיה של הסחה כשנראה לנו שזו הברירה המועדפת בהקשר של המקום והזמן הספציפיים. אי לכך, ההחלטה אם ומתי להשתמש באסטרטגיה זו צריכה לקחת בחשבון את השלב ההתפתחותי של הילד וכן את אופי הקשר בין ההורה לילד . עוד אוסיף על כך בהמשך.

דבר נוסף שכדאי לשקול הוא איזה סוג של הסחת דעת אתם מציעים. למשל, אם אתם משתמשים שוב ושוב במסך --טאבלט או טלפון חכם-- כהסחת דעת, הדבר עלול להתפתח להרגל מזיק ואף ממכר, או להפוך לדפוס של הימנעות

בעזרת אילו סימנים נוכל לזהות שהגיע הזמן לצמצם את השימוש בהסחת דעת כאסטרטגיה התנהגותית?

סימן מספר 1 : אותן התנהגויות חוזרות שוב ושוב

במילים אחרות, אם בשלב מוקדם יותר ניתן היה להשתמש מדי פעם בהסחת דעת ביעילות, ייתכן שתבחינו שכעת התנהגויות מסוימות חוזרות בתדירות גבוהה יותר, בעוד שהיעילות של האסטרטגיה הולכת ודועכת. שינוי כזה זו כנראה מעיד על כך שהצרכים הרגשיים של הילד לא מקבלים מענה מספק או מתאים .

רגשות צריכים לעבור עיבוד קוגניטיבי (כלומר, עיבוד מתוך הכרה ומודעות), ותפקידו של ההורה הוא לעזור לילד לפרש את משמעות החוויה הרגשית ואת חשיבותה האפשרית. במובן זה, ההורה משמש מתווך בין אירועי החיים לבין הדרך בה הילד מבין אותם. כאשר הילד מספיק בשל מבחינת הכרתית )קוגניטיבית( כדי ללמוד לעבד מצבי קושי ואת הרגשות הנלווים אליהם, אך ההורה מציע הסחת דעת במקום תיווך—התופעה של ההתנהגויות שליליות צפויה לחזור.

זכרו שההתנהגות שהילד מפגין היא הדרך שלו לתקשר; ההתנהגות היא האמצעי שדרכו ילדינו מאותתים לנו שיש נושא שדורש התייחסות. ההתנהגות שאנו עשויים לראות יכולה להתבטא כהתנגדות חוזרת ונשנית, כאשר הילד מסרב שוב ושוב לשתף פעולה או לפעול לפי הנחיות ההורה או בחיפוש תשומת לב שלילית, כמו ייזום קונפליקטים עם אחים.

סימן מספר 2 : ההתנהגויות השליליות והתקפי הזעם מסלימים

כאשר המסר ההתנהגותי החוזר של הילד אינו מתקבל על ידי ההורה )שהוא הנמען(, לילד לא נותרת ברירה אלא להסלים את ההתנהגות. לעיתים קרובות הדבר מתבטא בפעולות תוקפניות או אלימות. הילד מבקש שיראו אותו ושיבינו אותו. בשלב זה נדרש לעזור לילד ללמוד לבטא את הרגשות במילים. שיום הרגשות הוא האופן שבו ילדים )ומבוגרים( מעבדים חוויות. את המיומנות הזאת הילד צריך ללמוד וההורה צריך ללמד.

שימוש יתר בהסחת דעת בשלב זה רק מעכב את הלמידה ומגביר את התסכול של הילד. השיום של רגש עוזר לילד להבין מה שעובר עליו, אבל אם רגש התסכול אינו זוכה להכרה ושיום, סביר שהרגש שוב יתבטא בהתפרצויות וכעסים, שמובילים לחוסר נעימות ולהסלמה בחיפוש תשומת לב על דרך השלילה. וכאן חשוב לזכור, תשומת הלב הנדרשת אינה תגובתיות של ההורה, כי אם הסתכלות, התבוננות, מחשבה וחיבור רגשי עם עולמו של הילד. אם הצורך של הילד בהכוונה רגשית אינו נענה, הדבר עלול להוביל למאבקי כוח או, חמור מכך, לנתק רגשי. במקום

להסיח, זה הזמן ללמד את הילד את שפת הרגשות; מתן שם לרגשות ולאחר מכן עיבודם מסמן את המעבר של הילד לשלב ההתפתחותי הבא.

סימן מספר 3 : אתם מרגישים שאתם “מנהלים” ולא מתחברים

נתחיל בלהכיר בכך שאתם --את.ה יחד עם ההורה השותף, אם ישנו, מכירים את ילדכם טוב יותר מכל אחד אחר—טוב יותר מבעלי ניסיון רב יותר כמו הסבים והסבתות, וטוב יותר מהמטפל או המורה, גם אם הילדים שלכם מבלים זמן רב במסגרת החינוכית. הקשר שלכם עם הילד נמצא ברמה אחרת. לכן חשוב להקשיב לרמזים ולתחושות הפנימיות שלכם—אתם

מקור משמעותי למידע על ילדכם.

אם אתם חשים שינוי בקשר עם הילד—אולי ריחוק רגשי או תחושת ניתוק—קחו זאת ברצינות ועצרו להתבונן במה שמתרחש. שאלו את עצמכם: האם התגובות שלכם הפכו למהירות ומכניות, במקום לראות ולהרגיש למה הילד זקוק באותו רגע? כאשר אתם משתמשים בהסחת דעת והיא “עובדת”, האם תחושת ההקלה מלווה לאחר מכן באי נוחות או בספק? אלו הם הרמזים הפנימיים שלכם, שקוראים לכם לעצור ולבחון מה נדרש כעת. סביר להניח שמה שאתם פחות רוצים זה להחליף לצמיתות את הקשר הרגשי עם ילדכם בשקט רגעי או בצייתנות.

סימן מספר 4 : התפתחות השפה וההכרה (קוגניציה)

כפי שציינתי, כאשר הסחת הדעת מפסיקה לעבוד, ייתכן שזהו סימן להתפתחות הכרתית/קוגניטיבית של הילד. ניתן לזהות התפתחות כזו כשיכולת הדיבור מתפתחת והילד לומד להשתמש במילים כדי לבטא רצונות ורגשות, כשהילד מפגין הבנה של מצבים ודפוסים, וכאשר הילד יכול לדמיין כיצד אדם אחר מרגיש על ידי אימוץ נקודת המבט של האחר.

כשמדובר בילד שכבר התחיל לפתח יכולות הכרתיות/קוגניטיביות, השימוש בהסחת דעת כאסטרטגיה התנהגותית כבר אינה מועילה. יותר מכך, שימוש יתר שנמשך לאורך זמן אף עלול להזיק, מכיוון שחוסר הבחנה בהתפתחות שמתרחשת אצל הילד משקפת הערכה מוטעית ומקטינה של יכולותיו. הערכה שמקטינה עלולה להוביל להסלמה בהתנהגויות שליליות ואף לנתק רגשי.

מה לעשות במקום ההסחה?

בשלב זה, הילד שלכם מוכן להיות מעורב באופן הכרתי )קוגניטיבי( ומילולי במה שמתרחש אצלו וסביבו. לכן, במקום להשתמש בהסחת דעת בניסיון להסיט את תשומת הלב ממשהו שיוצר אי נעימות, התחברו אל הילד.ה ושאלו מה היא החוויה שעוברת עליו.ה.

כלומר, הצעד הראשון הוא להכיר בחוויה ולהתייחס לרגש שהילד מביע : "אני רואה שלא נעים לך במצב הזה. את מתוסכלת? כועסת ?” ילדים צעירים צריכים ללמוד לשיים רגשות, משום שזה מסייע להם לעבד ולהבין את החוויה. בכל גיל, מתן שם לחוויה עוזר לנו ללמוד על עצמנו ועל האופן שבו אנו מפרשים ומגיבים לאירועים. זהו צעד חשוב, משום שכך מראים לילד שאין צורך לברוח או להימנע מרגשות לא נעימים. כאשר אתם נשארים נוכחים לצד אי הנוחות של הילד, אתם מלמדים אותו שגם הוא מסוגל לכך. ההתמודדות בונה חוסן.

מה תיקחו מכאן?

יש אסטרטגיות שיעילותן תפוג עם הזמן, ואז הן עלולות להוות מכשול לשלב ההתפתחותי הבא. זכרו שהשינוי שמתרחש הוא הדרגתי—גם מבחינת התפתחות השפתית והכרתית/קוגניטיבית של הילד וגם מבחינת הקצב שבו ההורה עובר מאסטרטגיה אחת לשנייה. השימוש בהסחת הדעת כאסטרטגיה תלך ותפחת ככל שיעילותה תפוג. כמו תמיד וכמו בכל אסטרטגיה, המפתח הוא שימוש מודע ושקול ומודעות לשלב ההתפתחותי הבא של הילד.